סיפורים עולים

"אני לא אשכח שהוא בא לבית עם הנעלים כל כך התרגשתי שלא ענינו אותי הסוכריות שכל כך אהבתי..."

ברגע שאבא שלי הודיע לי שעולים לירושלים ההתרגשות הייתה בעיצומה.
אימא שלי התחילה להכין צידה לדרך ובנייתם אבא שלי הלך לעיר הקרובה לכפר לקנות מצרכים כמו: סוכריות, שקיות אוכל, וכמובן הכי חשוב נעלים להליכה.
אני לא אשכח שהוא בא לבית עם הנעלים כול כך התרגשתי שלא ענינו אותי הסוכריות שכול כך אהבתי מיד נעלתי את הנעלים. התחלתי לרוץ איתם כי לא האמנתי שהם שלי. חשבתי לרגע שאבא שלי ייקח אותם ממני ולכן התחלתי לרוץ לעבר הנהר לכיוון סבתא שלי. היא הייתה גרה מעבר לנהר. רציתי להראות לה את הנעלים, היא גם התרגשה מהשמחה שלי. מצד שני היא בכתה, כי אנחנו עוזבים. הסבים לא רצו לבוא איתנו, הם אמרו:” תלכו אתם ,אנחנו נבוא בעקבותיכם. הם לא רצו לעזוב הכל, הם בדיוק סיימו לבנות בית חדש. סבא וסבתא אמרו: "אנחנו לא יודעים מה מצפה לנו שם”.

 

אחרי הליכה מרובה ביום חמישי ,בערב נחנו .ביום שישי הנשים התחילו את ההכנות ליום שבת.בינתיים הילדים התחילו לשחק במים להשפריץ אחד לשני.
אחרי ההכנות לשבת  היו אנשים שרצו להמשיך את המסע ,כמו כן מובילי הדרך ,הלא יהודים לא רצו שננוח בשבת .
סבא שלי שהיה איש מאוד דתי לא רצה ללכת בשבת והוא התעקש שנשאר עד צאת השבת.
בסופו של דבר  סוכם להישאר במקום .
בערב שבת סבא שלי התפלל הרבה .באותו ערב שמע רעשים וקולות מוזרים והתחיל לקרוא
בשם של הבן שלו .חשב שזה הוא שהלך להתאוורר .בסופו של דבר התברר שמישהו בא
לגנוב את הסוס של סבא.
במוצאי שבת שרצינו להמשיך את המסע גילינו שגנבו את הסוס .
אבא שלי נאלץ לתת את הסוס היחיד שהיה לנו לסבא שלי, מכיון שלא יכל ללכת ברגל.
אח שלי שהיה גדול ממני,בן 14, אני הייתי בת 11, הלך ברגל ואילו אני ואחותי נאלצנו לעשות תורניות כדי לעלות לסוס מאחורי סבא.

 

אחרי המסע המפרח הגענו לסודן ראינו אנשים מוזרים ,שחורים ממש ולבושים מוזר
אז ידענו שלא הגענו לירושלים כפי שיצפנו בהתחלה,התאכזבנו נורא, חשבנו בהתחלה
שהגענו לירושלים.
את פנינו קבלו אנשים משלנו, שעלו לפנינו.
נכנסנו לצריף יחד עם מספר משפחות .
חילקו לנו קמח, חיטה כדי שנכין פיתה  וכמובן חילקו עדשים כדי שנכין רוטב.
בהתחלה לא התרגלנו לאוכל, למזג האוויר. לאנשים היה ממש קשה.
ולכן היו כאלה שחלו במחלה וזה התבטא בשלשולים, הקאות, עייפות והמון אנשים מתו בעיקר ילדים וזקנים.
יש כאלה שאיבדו אח, אחות, הורים וגם לפעמים את כל המשפחה הקרובה.
הם באו לישראל לבדם למרות כל הסבל, הקשיים בדרך.
 הצלחנו להגיע לישראל שאבות אבותינו חלמו עליה. אנחנו הגשמנו את החלום בשבילם והגענו. הקמנו משפחה ,השתלבנו בחברה הישראלית, למרות שבהתחלה היה קשה אבל התגברנו על הקשיים .